"ואנו סומכים על כוח החלוציות היוצרת הפועם בלב הנוער שלנו בארץ ובגולה, וכוח כזה יש בו כדי להעתיק הרים ולהפריח שממה. עם הקמת מדינת־ישראל לא חלפה תקופת החלוציות; להיפך, מעכשיו היא תכה גלים ותאדר ותגבר – כאשר לא עשתה אף פעם. כי נמצא סדן לפטיש החלוצי – הרי־הגליל הנטושים וערבות־הנגב השוממות, מבואות־ירושלים ההרוסים וחופי־הים הקוראים לכל עז־נפש וצמא־עלילה: בואו ורדו בנו." (ממשלה ותכניה, 1949) תערוכה אשר מביאה צילומים פרטיים של בן גוריון יחד עם תפסיתו המדינית, בטחונית חברתית לשאלת גבולות המדינה
"ואנו סומכים על כוח החלוציות היוצרת הפועם בלב הנוער שלנו בארץ ובגולה, וכוח כזה יש בו כדי להעתיק הרים ולהפריח שממה. עם הקמת מדינת־ישראל לא חלפה תקופת החלוציות; להיפך, מעכשיו היא תכה גלים ותאדר ותגבר – כאשר לא עשתה אף פעם. כי נמצא סדן לפטיש החלוצי – הרי־הגליל הנטושים וערבות־הנגב השוממות, מבואות־ירושלים ההרוסים וחופי־הים הקוראים לכל עז־נפש וצמא־עלילה: בואו ורדו בנו." (ממשלה ותכניה, 1949)
תערוכת "קו המחרשה" מציגה דרך תמונות וציטוטים מביתו הפרטי של דוד בן-גוריון את תפיסת ההתיישבות כפי שבן-גוריון מגדיר אותה. תפיסתו של דוד בן-גוריון היא שההתיישבות מהווה כלי לביטחונה הלאומי של הישוב היהודי ובהמשך של מדינת ישראל. לא זאת בלבד, אלא, שתפקיד ההתיישבות מהווה גם כלי לפיתוח כלכלי, וחלק בלתי נפרד מבניין האומה היהודית כחברה סולידרית וצודקת. התערוכה תציג תמונות היסטוריות המצויות בביתו של הזקן הממחישות את תפיסת ההתיישבות על כל רבדיה.
מוזמנים לעיין באלבום הדיגיטלי הכולל את אוסף התמונות מביתו הפרטי שהוצגו בתערוכה
תפיסתו של בן-גוריון לגבי יישוב גבולות הארץ:
ביטחון – "גבולות ברי הגנה": "גבולות ברי הגנה" הוא מושג המתאר תפיסה טריטוריאלית שלפיה תנאי יסוד לקיומה של מדינה הוא לקבוע את גבולותיה באופן שיאפשר לה להגן על עצמה מפני אויבים נוכחיים ועתידיים, ללא קשר לקיומם של הסכמי שלום כאלה ואחרים עם מדינות הגובלות בה. הגבולות של מדינת ישראל מיומה הראשון לא היו גבולות שלום. משימתם העיקרית של צה"ל בפרט ושל מערכת הביטחון בכלל היא לשמור על גבולות המדינה כדי להבטיח את ביטחון תושביה. במדינה שבה המצב הביטחוני אף פעם אינו רגוע, נוצר הצורך לבנות יישובים היכולים להגן על עצמם בעת תקיפה.
יישוב הסְפָר: גבולות מדינת ישראל נקבעו בכוח צבאי ולאחר מכן בהסכמים כתובים, אך אין להם משמעות ללא התיישבות. כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20 התנועה הציונית זיהתה את הצורך בהתיישבות ויצאה למבצע "חומה ומגדל". ובשנות ה40 הקימו את שלושת המצפים ו-11 הנקודות בנגב לקראת ועדת אונסקו"פ של האו"ם. התיישבות זו היא שהבטיחה למדינת היהודים את הנגב, עמק יזרעאל, קו החוף וחלקים במרכז הארץ בתוכנית החלוקה של 1947, והיא זו שמחזיקה בפועל את גבולות מדינת ישראל עד היום.
משימה לאומית: מדינת ישראל היא אחת המדינות הקטנות בעולם. בסיום מלחמת העצמאות שטחה היה 20,770 קמ"ר שהם כ-77% משטחה של ארץ ישראל המנדטורית (כ-27,000 קמ"ר). באותה תקופה אוכלוסיית המדינה הייתה כמיליון אזרחים. בשנים הבאות עלו לארץ עוד מיליון וחצי יהודים, שאותם היה צריך לקלוט, להבטיח להם מקום מגורים ולתת שירותים כגון מערכת בריאות ומערכת חינוך.
חקלאות: לחקלאות הארץ ישראלית הציב דוד בן-גוריון שתי מטרות עיקריות: הראשונה היא גידול מזון כדי להאכיל את אזרחי המדינה ולייצא לחו"ל את התוצרת המקומית, וכך להגדיל את הקופה הציבורית. השנייה היא סימון קו הגבול וקביעת עובדות בשטח, בהשראת אמירתו של טרומפלדור מתחילת המאה ה-20: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו."
חיי קהילה ורווחה: התיישבות בגבול המדינה היא משימה מורכבת. גם בימינו אנחנו רואים את ההתמודדות היום–יומית של תושבי יישובי הגבולות עם האתגרים שמציבה ההתיישבות בגבולות המדינה. אחת הדרכים להתמודדות עם אתגרים אלו היא פיתוח חיי קהילה. לצד הדאגה של המדינה לתושביה והצורך באחריות לאומית על תושבי קווי העימות, התושבים התאגדו בעצמם ויצרו קהילות המושתתות על ערבות הדדית וחיי קהילה פוריים. מימיה הראשונים של ההתיישבות ועד היום תרמו קהילות אלה לחיזוק החוסן האישי של תושבי קווי העימות ולחיזוק היישובים והגדלתם לאורך השנים.
