מאיה: אנחנו נמצאים עכשיו ברחוב ארלוזורוב פינת רחוב הירקון, מול שגרירות בריטניה בתל אביב. מזהים את הסמל והדגל הבריטי בסמוך לדגל ישראל? מוזמנות ומוזמנים לעמוד במקום מוצל או לשבת בספסל הסמוך.

 

אבי: ועכשיו זאת ההזדמנות לשאול: למה, אם בכל העולם שוכנות השגרירויות בבירת המדינה, אצלנו נמצאות רוב השגרירויות בתל אביב ולא בירושלים?

 

מאיה: שאלה מצוינת.. ובשביל זה אנחנו צריכים לחזור לשנים הראשונות של המנדט הבריטי בארץ ישראל.

 

אבי: בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה בריטניה את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית, ואז, בשניים בנובמבר באותה השנה, ניתנה הצהרת בלפור, שבה הצהירה בריטניה שהיא רואה בעין יפה הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.

 

מאיה: הייתה זו הצהרה שטלטלה את העולם היהודי ונתנה רוח גבית להתפתחות היישוב העברי בארץ.

 

אבי: למרות ההתרגשות הרבה ביישוב היהודי בישראל, כבר עם תחילת המנדט הבריטי, התחרטו רבים מקובעי המדיניות בבריטניה על ההצהרה וראו בה מכשול בקשרי בריטניה עם העולם הערבי. על כן, ניסתה בריטניה ללכת בין הטיפות: לרצות את הציונים מצד אחד, ולהגביל את התפתחות היישוב ולרצות את הערבים מהצד שני.

 

מאיה: וגם התסיסה שבאה לידי ביטוי במרד הערבי הגדול בשנות ה-30 חיזקה את הבריטים בצורך להגביל את התפתחות היישוב היהודי.

 

אבי: כתוצאה מכך, פרסמו הבריטים את 'הספר הלבן' במטרה להגביל את מספר העולים.

 

מאיה: המתח הגיע לשיאו עם פריצת מלחמת העולם השנייה, ואז טבע יושב ראש הסוכנות היהודית דוד בן-גוריון את האמירה המפורסמת: "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן".

 

אבי: ולאחר מלחמת העולם השנייה, העבירה בריטניה את המנדט שניתן לה לאו"ם, אשר החליט ברוב קולות בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל, תוך הפיכת ירושלים לעיר תחת שליטה בין-לאומית.

 

מאיה: ערב סיום המנדט הבריטי, הייתה תחושה כללית בקרב היישוב היהודי כי בריטניה נוקטת בקו פרו-ערבי.

 

אבי: וגם בסוף מלחמת העצמאות, בריטניה לא הסכימה להכיר בריבונות ישראל בירושלים לפיכך החליטה להקים את שגרירותה בתל אביב. למעשה, יתר המדינות הלכו בעקבותיה ושגרירויותיהן פרוסות עד היום בעיקר סביב רחוב הירקון וברחבי העיר..

 

מאיה: וגם המלכה אליזבת' לא הגיעה לבקר בישראל מעולם..

 

אבי: טוב, אז הבנו שהמעצמות לא אהבו את עניין ירושלים, אבל היא בכל זאת הוכרזה כבירה רשמית. אז מה חשב לעצמו בן-גוריון כשהלך כנגד המעצמות הגדולות וקבע את ירושלים כבירת ישראל?

 

ניר קידר: ״בן גוריון לא זז מטר בלי המעצמות… ״

 

אבי: זהו פרופ׳ ניר קידר, אשר מלווה אותנו במהלך הסיור.

 

ניר : ״העניין עם ירושלים היה כל כך ברור… הוא הבין את הכוח החשוב מאוד… אין ציונות בלי ציון. מה מושך אנשים לאותו חבל ארץ נידח פה? מה ימשוך הנה מיליוני יהודים מכל העולם אם לא הסיפור והסמל, וירושלים היא חלק מרכזי בסמל הזה".

 

אבי: בן גוריון הבין את החשיבות של ירושלים כסמל מאחד, מכיוון שאליה נשאו היהודים את עיניהם בכל הדורות ומכל מקום בעולם, ולכן לא הסכים לוותר עליה כחלק מהזהות הישראלית המתחדשת.

 

מאיה: או כפי שהוא ניסח את זה: ׳אם יש לעם ולארץ נשמה – הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל ושל העם היהודי׳.

 

אבי: בן גוריון לא הסתפק רק בלדבר על הרעיון הסמלי, וכנאמן למשנתו הממלכתית החליט להכריז על ירושלים כבירת ישראל, כנגד דעתן של המעצמות.

 

מאיה: מדינת ישראל הצעירה הכריזה בסוף שנת 1949 על ירושלים כבירתה ומיד העבירה את משרד ראש הממשלה ואת הכנסת לירושלים, שם הם נמצאים עד היום.

 

אבי: אבל מרבית השגרירויות הזרות לא התרגשו מהקשר הלאומי היהודי ונשארו בתל אביב, ובמיוחד ברחובות הסמוכים אלינו.

 

מאיה: מעשיו של בן-גוריון רק מוכיחים את האמונה שלו במשפט שטבע כמה שנים מאוחר יותר "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים…".

 

אבי: ירושלים היא עדיין נושא רגיש מבחינה מדינית, אבל בתהליך ארוך והדרגתי, החלו מדינות להעביר את השגרירויות לירושלים ובראשן ארה״ב.

 

מאיה: כאשר ירושלים על ראש שמחתנו, נתקדם לתחנה הבאה שלנו בבית הכנסת ׳אוהל ישראל׳-׳רמה' שבסמטת החובבים, סמוך לרחוב זְלַטוֹפּוֹלסקי 18, שם נרחיב על אחד מהנושאים הבוערים בחברה הישראלית מאז ומתמיד: יחסי דת ומדינה.

 

אבי: ועד שנגיע, מוזמנים לעיין בקטעי ההרחבה והשאלות לדיון. או רק לחשוב מה החשיבות של ירושלים בעיניכם אז והיום.