מאיה: אנחנו עומדים עכשיו בתצפית יפהפייה על חופה של תל אביב ועל אחת מגבעות הכורכר הבולטות שלה. ניקח שנייה, ניהנה מהנוף, נריח את הים, נשב בנחת ונביט אל האופק…

 

אבי: בסמוך אלינו ניצבת אנדרטת הטייסים אשר אשר מנציחה את זכר הטייסים אהרן דוד שפרינצק ומתי סוקניק אשר נפלו כשהגנו על חופי תל אביב במלחמת העצמאות כנגד הפגזה של אוניות מצרים.

 

מאיה: ומהצד השני של התצפית נזהה את פסל ׳שער השלום׳ של הפסל האיטלקי פייטרו קאשֶלה (Pietro Cascella), אשר מייצג את הכמיהה לשלום עם ארצות ערב שסביבנו.

 

אבי: ולמרות שהאנדרטאות מייצגות מלחמה ושלום עם המדינות השכנות שלנו, הגבעה שעליה אנו עומדים התפרסמה בעיקר בגלל מלחמות פנים יהודיות, שכן מכאן הופגזה אוניית המעפילים והנשק אלטלנה בקיץ 1948.

 

מאיה: אלטלנה הייתה אוניית מעפילים של ארגון האצ״ל בראשותו של מנחם בגין ועל סיפונה העלה הארגון נשק רב מאירופה.

 

אבי: כדי להבין איך התגלגלה הפרשה המצערת הזאת ושיהודים יורים על יהודים, נצטרך לחזור קצת אחורה בזמן..

 

מאיה: לאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוקמו המחתרות היהודיות, בתחילה ככוח מגן של היישוב היהודי ובהמשך ככוחות סדירים שמתכוננים להחלפת שלטון המנדט הבריטי ולהקמת המדינה העברית.

 

אבי: המחתרות העבריות: ההגנה, האצ״ל והלח״י, פעלו בצורה עצמאית ולרוב לא היה ביניהן סנכרון. הסיבה העיקרית לכך הייתה כי כל אחת מהמחתרות ייצגה תפיסה פוליטית שונה ביחס ליישוב היהודי, לשלטון הבריטי ולאוכלוסייה הערבית כאן בארץ.

 

מאיה: על אף השוני, הן שיתפו פעולה כמה פעמים כנגד שלטונות המנדט, אך הפערים האידיאולוגיים הובילו פעמים רבות למאבקים פנימיים, להלשנות ואפילו לאלימות.

 

ניר קידר: ״התנועה הציונית הבינה משלב מאוד מוקדם, היישוב היהודי בארץ גם, שהיישוב פה לא יחזיק מעמד אם יתפתחו פה כל מיני כוחות בטחון עצמאיים, פלנגות כאלה.״

 

אבי: זהו פרופ׳ ניר קידר, אשר מלווה אותנו במהלך הסיור.

 

מאיה: כל עוד שלט המנדט הבריטי בארץ ישראל, לרוב לא הצליחו להגיע להסכמות אמיתיות שאפשרו פיקוד אחיד על כלל כוחות המגן.

 

אבי: אבל מספר ימים לאחר קום המדינה, בן גוריון מחליט ליישם את המשנה הממלכתית גם בהקשר הבטחוני ומקים את צבא הגנה לישראל תוך מתן הוראה לפירוק המחתרות מנשקן.

 

מאיה: וצריך לזכור שכל האירוע הפוליטי הגדול הזה מתרחש תוך כדי מלחמת העצמאות, כאשר קרבות קשים מתנהלים בכל החזיתות.

 

אבי: משמעות ההחלטה של בן גוריון על פירוק המחתרות באה לידי ביטוי באירוע הטרגי הזה.

 

מאיה: האונייה אלטלנה סירבה לפרוק את מטען הנשק שלה ולהעבירו לצה״ל. מנחם בגין, מפקד האצ״ל, דרש להעביר את הנשק לחייליו בירושלים.

 

ניר קידר: ״הם פעלו בניגוד להחלטות ממשלה.. ועשרות אם לא מאות מחיילי האצ״ל ערקו והגיעו לחוף שהיום אנחנו קוראים לו בית ינאי אז קראו לו חוף כפר ויתקין, והתנהל קרב. ושלושה אנשים נהרגו, חיילי צה״ל. שיהודים מהאצ״ל ירו בחיילי צה״ל והרגו אותם.. על הרקע הזה צריך להבין את ההחלטה של בן גוריון.. ״

 

אבי: בן גוריון הורה להפגיז את האונייה, אשר הייתה מלאה בנשק, כאשר היא עומדת מול חופי תל אביב. ממש מתחתינו. מהגבעה עליה אנו עומדים, ירה תותח – שקיבל את הכינוי ׳התותח הקדוש׳ – על האונייה, שהחלה לעלות באש.

 

מאיה: בהפגזה נהרגו 12 מלוחמי האצ״ל ואז הורה בגין לחייליו שלא להשיב באש כדי למנוע מלחמת אחים.

 

אבי: ההחלטה של בן גוריון הייתה טרגית, אך כנאמן למשנתו הממלכתית, הוא התעקש כי במדינה ריבונית רק כוח אחד יכול להשתמש בנשק – צה״ל – ואסור שיתקיימו מחתרות עצמאיות גם במחיר כבד.

 

מאיה: פרשת אלטלנה היא פצע פתוח של החברה הישראלית ועולה בוויכוחים עד היום בין הימין ובין השמאל.

 

אבי: הביקורת העיקרית על בן-גוריון מתמקדת בכך שהוא לא היה חייב להפגיז את האונייה, אבל בחר להטיל את מרותו תוך פגיעה קשה בחיילי האצ״ל ובנשק הרב שהיה על הסיפון.

 

מאיה: להגנתו יש להזכיר כי בהמשך החליט לפרק גם את הפלמ״ח, תוך נאמנות למשנתו הממלכתית ולקיומו של צבא אחיד.

 

אבי: לפני שנרד מהתצפית לתחנה הבאה, נביט על קו החוף. מצד שמאל ניתן לראות את העיר יפו ואת מיקום הנָמָל העתיק שלה, שפעל במשך אלפי שנים.

 

מאיה: ומצד ימין נוכל לראות את נמל תל אביב שהוקם במרד הערבי הגדול בשנות ה-30, שכן לא היה ניתן אז לפרוק סחורה בנמל יפו.

 

אבי: הקמת נמל תל אביב נחשבת לאחת מנקודות המפנה של היישוב היהודי בדרכו למדינה עצמאית. מאחורי נמל תל אביב נזהה, בראות טובה, את תחנת הכוח רדינג ואת העיר הרצליה, אשר קרויה על שמו של חוזה המדינה.

 

מאיה: נרד מהתצפית היפה לכיוון דרום, לתחנה הבאה שלנו על הטיילת, באנדרטה לזכרו של חיים ארלוזורוב, בין מלון הילטון למלון קרלטון.

 

אבי: ומה אתם חושבים על פרשת אלטלנה? האם ניתן היה להימנע מהפגזת האונייה?