לציון 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, פנתה שגרירות גרמניה לבית בן-גוריון במטרה להקים תערוכה בשדרות בן-גוריון בתל אביב – מקום המסמל את מורשתו של ראש ממשלת ישראל הראשון. התערוכה מבקשת להתבונן מחדש במנהיגותם של דוד בן-גוריון וקונרד אדנאואר, שני מנהיגים שפעלו בזמנים סוערים וקיבלו החלטות אמיצות ששינו את ההיסטוריה. למרות הרקע השונה שלהם, שניהם הציבו לנגד עיניהם חזון רחב טווח, הבינו את כוחה של מדינאות אחראית, והתמודדו עם מורכבויות פוליטיות וחברתיות אדירות. התערוכה, שמוצגת במרחב הציבורי, נועדה ליצור חוויה נגישה לקהל הרחב, לאפשר למבקרים לעצור לרגע, לקרוא, לצפות ולהיחשף לסיפורם של שני המנהיגים. התערוכה משלבת תמונות היסטוריות, ציטוטים של המנהיגים וסרטונים דיגיטליים, שמאפשרים לכל עובר אורח להעמיק בנושא בדרכו שלו.
בשנת 2025 כאשר העולם עדיין מתמודד עם אתגרים של זהות לאומית, דיפלומטיה, אחריות היסטורית ותהליכי בנייה ושיקום, יש ערך בלמידה מהמהלכים ומהערכים שהנחו את השניים. התערוכה אינה רק מבט אל העבר, אלא ניסיון להבין כיצד תפיסות המנהיגות של בן-גוריון ואדנאואר רלוונטיות גם כיום – וכיצד ניתן ליישם אותן במציאות של המאה ה-21.
To mark 60 years of diplomatic relations between Israel and Germany, the German Embassy approached the Ben-Gurion House with the idea of creating an exhibition along Ben-Gurion Boulevard in Tel Aviv – a place that symbolizes the legacy of Israel’s first Prime Minister. The exhibition seeks to re-examine the leadership of David Ben-Gurion and Konrad Adenauer, two statesmen who operated during turbulent times and made bold decisions that changed history. Despite their different backgrounds, both shared a long-term vision, understood the power of responsible statecraft, and navigated immense political and social complexities.
Presented in a public space, the exhibition aims to create an accessible experience for a wide audience, allowing visitors to pause, read, watch, and engage with the stories of these two leaders. It features historical photographs, quotes from the leaders, and digital videos, enabling every passerby to explore the topic in their own way.
In 2025, as the world continues to grapple with challenges of national identity, diplomacy, historical responsibility, and processes of rebuilding and healing, there is value in learning from the actions and values that guided these two men. The exhibition is not only a look into the past but also an attempt to understand how the leadership philosophies of Ben-Gurion and Adenauer remain relevant today – and how they can be applied in the 21st-century context.
Anlässlich des 60. Jahrestags der Aufnahme diplomatischer Beziehungen zwischen Israel und Deutschland wandte sich die Deutsche Botschaft an das Ben-Gurion-Haus mit dem Ziel, eine Ausstellung auf dem Ben-Gurion-Boulevard in Tel Aviv zu realisieren – ein Ort, der das Vermächtnis des ersten israelischen Premierministers symbolisiert.
Die Ausstellung lädt dazu ein, die Führungsrollen von David Ben-Gurion und Konrad Adenauer neu zu betrachten – zwei Staatsmänner, die in bewegten Zeiten wirkten und mutige Entscheidungen trafen, die den Lauf der Geschichte veränderten. Trotz ihrer unterschiedlichen Hintergründe verfolgten beide eine langfristige Vision, erkannten den Wert verantwortungsvoller Staatskunst und stellten sich großen politischen und gesellschaftlichen Herausforderungen.
Die Ausstellung im öffentlichen Raum soll ein niederschwelliges Erlebnis für ein breites Publikum schaffen und Besucherinnen und Besucher dazu einladen, innezuhalten, zu lesen, zu schauen und sich mit den Geschichten der beiden Führungspersönlichkeiten auseinanderzusetzen. Historische Fotos, Zitate der Staatsmänner und digitale Videoclips ermöglichen es jeder und jedem, sich dem Thema auf individuelle Weise zu nähern.
Im Jahr 2025, in dem die Welt weiterhin mit Fragen der nationalen Identität, Diplomatie, historischer Verantwortung sowie mit Prozessen des Aufbaus und der Versöhnung konfrontiert ist, lohnt es sich, von den Entscheidungen und Werten dieser beiden Männer zu lernen. Die Ausstellung ist nicht nur ein Blick in die Vergangenheit, sondern auch ein Versuch, die Relevanz von Ben-Gurions und Adenauers Führungsverständnis für die Gegenwart zu verstehen – und zu überlegen, wie sich ihre Ansätze in der Realität des 21. Jahrhunderts anwenden lassen.
לציון 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה, פנתה שגרירות גרמניה לבית בן-גוריון במטרה להקים תערוכה בשדרות בן-גוריון בתל אביב – מקום המסמל את מורשתו של ראש ממשלת ישראל הראשון. התערוכה מבקשת להתבונן מחדש במנהיגותם של דוד בן-גוריון וקונרד אדנאואר, שני מנהיגים שפעלו בזמנים סוערים וקיבלו החלטות אמיצות ששינו את ההיסטוריה. למרות הרקע השונה שלהם, שניהם הציבו לנגד עיניהם חזון רחב טווח, הבינו את כוחה של מדינאות אחראית, והתמודדו עם מורכבויות פוליטיות וחברתיות אדירות. התערוכה, שמוצגת במרחב הציבורי, נועדה ליצור חוויה נגישה לקהל הרחב, לאפשר למבקרים לעצור לרגע, לקרוא, לצפות ולהיחשף לסיפורם של שני המנהיגים. התערוכה משלבת תמונות היסטוריות, ציטוטים של המנהיגים וסרטונים דיגיטליים, שמאפשרים לכל עובר אורח להעמיק בנושא בדרכו שלו.
בשנת 2025 כאשר העולם עדיין מתמודד עם אתגרים של זהות לאומית, דיפלומטיה, אחריות היסטורית ותהליכי בנייה ושיקום, יש ערך בלמידה מהמהלכים ומהערכים שהנחו את השניים. התערוכה אינה רק מבט אל העבר, אלא ניסיון להבין כיצד תפיסות המנהיגות של בן-גוריון ואדנאואר רלוונטיות גם כיום – וכיצד ניתן ליישם אותן במציאות של המאה ה-21.
To mark 60 years of diplomatic relations between Israel and Germany, the German Embassy approached the Ben-Gurion House with the idea of creating an exhibition along Ben-Gurion Boulevard in Tel Aviv – a place that symbolizes the legacy of Israel’s first Prime Minister. The exhibition seeks to re-examine the leadership of David Ben-Gurion and Konrad Adenauer, two statesmen who operated during turbulent times and made bold decisions that changed history. Despite their different backgrounds, both shared a long-term vision, understood the power of responsible statecraft, and navigated immense political and social complexities.
Presented in a public space, the exhibition aims to create an accessible experience for a wide audience, allowing visitors to pause, read, watch, and engage with the stories of these two leaders. It features historical photographs, quotes from the leaders, and digital videos, enabling every passerby to explore the topic in their own way.
In 2025, as the world continues to grapple with challenges of national identity, diplomacy, historical responsibility, and processes of rebuilding and healing, there is value in learning from the actions and values that guided these two men. The exhibition is not only a look into the past but also an attempt to understand how the leadership philosophies of Ben-Gurion and Adenauer remain relevant today – and how they can be applied in the 21st-century context.
Anlässlich des 60. Jahrestags der Aufnahme diplomatischer Beziehungen zwischen Israel und Deutschland wandte sich die Deutsche Botschaft an das Ben-Gurion-Haus mit dem Ziel, eine Ausstellung auf dem Ben-Gurion-Boulevard in Tel Aviv zu realisieren – ein Ort, der das Vermächtnis des ersten israelischen Premierministers symbolisiert.
Die Ausstellung lädt dazu ein, die Führungsrollen von David Ben-Gurion und Konrad Adenauer neu zu betrachten – zwei Staatsmänner, die in bewegten Zeiten wirkten und mutige Entscheidungen trafen, die den Lauf der Geschichte veränderten. Trotz ihrer unterschiedlichen Hintergründe verfolgten beide eine langfristige Vision, erkannten den Wert verantwortungsvoller Staatskunst und stellten sich großen politischen und gesellschaftlichen Herausforderungen.
Die Ausstellung im öffentlichen Raum soll ein niederschwelliges Erlebnis für ein breites Publikum schaffen und Besucherinnen und Besucher dazu einladen, innezuhalten, zu lesen, zu schauen und sich mit den Geschichten der beiden Führungspersönlichkeiten auseinanderzusetzen. Historische Fotos, Zitate der Staatsmänner und digitale Videoclips ermöglichen es jeder und jedem, sich dem Thema auf individuelle Weise zu nähern.
Im Jahr 2025, in dem die Welt weiterhin mit Fragen der nationalen Identität, Diplomatie, historischer Verantwortung sowie mit Prozessen des Aufbaus und der Versöhnung konfrontiert ist, lohnt es sich, von den Entscheidungen und Werten dieser beiden Männer zu lernen. Die Ausstellung ist nicht nur ein Blick in die Vergangenheit, sondern auch ein Versuch, die Relevanz von Ben-Gurions und Adenauers Führungsverständnis für die Gegenwart zu verstehen – und zu überlegen, wie sich ihre Ansätze in der Realität des 21. Jahrhunderts anwenden lassen.
Film about the visit to the USA in March 1960
עם דור גליק ומנכ"ל קרן אדנואר בישראל, ד״ר מיכאל רימל
עם דור גליק ומנכ"לית בית בן-גוריון בתל אביב, נלי מרקמן
מאת : מיכאל בורכארד
היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל, שנכנסו לתוקפם רשמית במאי 1965, נראים היום כמעט מובנים מאליהם – אך באותם ימים, הם נחשבו לבלתי אפשריים. למעשה, כל זה לא היה קורה בלי הידידות הלא צפויה בין שני המנהיגים: קונראד אדנאואר ודוד בן־גוריון.
במרץ 1960 נפגשו השניים לראשונה לשיחה אישית במלון וולדורף־אסטוריה בניו יורק. זו הייתה פגישה היסטורית: רק 15 שנה אחרי השואה, נפגש מנהיג המדינה שאחראית לזוועה – עם מנהיג המדינה שקמה בעקבותיה. אבל מעבר לסמליות, מה שבלט במיוחד היה החום האנושי והכימיה ביניהם. שניהם היו בשיא כוחם הפוליטי – ונפגשו כשווים בין שווים. הפגישה הזו לא צצה משום מקום: היא הייתה שיאו של תהליך שהחל עוד בהסכם השילומים (לוקסמבורג), שבו התחייבה גרמניה להעביר פיצויים אישיים ומדינתיים לישראל. אדנאואר לא הסתפק במילים – הוא דאג ליישום מדוקדק של ההסכם, ואף החל שיתוף פעולה ביטחוני חשאי עם ישראל, שעם השנים הפך לאבן יסוד ביחסים בין המדינות. כל זה התרחש תוך שמירה על חשאיות, בעיקר מחשש לתגובה מצד העולם הערבי ולפגיעה בטענה של גרמניה המערבית לבלעדיות בינלאומית מול גרמניה המזרחית.
מאחורי הקלעים של הפגישה בניו יורק נדונו גם נושאים ביטחוניים – כולל העברת נשק מתקדם כמו צוללות, שכיום הן חלק בלתי נפרד מהברית האסטרטגית בין המדינות. עד היום יש שמתווכחים אם מדובר היה במהלך מוסרי או פוליטי קר – אבל אין ספק שאצל אדנאואר פעלו שני המניעים. הוא אמנם ראה ביחסים עם ישראל דרך לשוב לקהיליית העמים, אבל גם פעל מתוך מחויבות ערכית. הוא גדל בסביבה אוהדת ליהודים, שמר על קשרים קרובים עם יהודים לכל אורך חייו, וכבר ב־1927 הביע תמיכה פומבית בהקמת מדינה יהודית. גם אם ליווה זאת בהמשך בהתבטאויות פחות מוצלחות – יחסו הכללי היה חיובי, ובן־גוריון ידע את זה.
מי שראוי לא פחות לאזכור הוא לודוויג ארהארד – הקנצלר שהחליף את אדנאואר, ולעיתים נשכח מהסיפור. כשהוזמן מנהיג מזרח גרמניה לקהיר, הופעל על ארהארד לחץ כבד לוותר על הקשרים עם מצרים או לדחות את ההכרה בישראל. למרות ההתנגדות – כולל מצד אדנאואר – הוא הכריז במרץ 1965 על כינון היחסים עם ישראל. התחזיות הקודרות לקרע עם העולם הערבי לא התממשו, ולהיפך – גרמניה חיזקה את מעמדה, וגם הרגיעה את החשש שישראל תודר בעתיד מהמדיניות הגרמנית.
ב־1966, שנה אחרי כינון היחסים, אדנאואר עצמו הגיע לביקור בישראל. ביד ושם הביע את תחושת האחריות והכאב, ומשם המשיך לפגישה אישית וחמה עם בן־גוריון בשדה בוקר. אדנאואר איחל לעם ישראל ש"יהיו לו תמיד מנהיגים כמו בן־גוריון", וזה מצדו הקדיש לו ספר עם הקדשה אישית: "למדינאי למופת, לאדם בעל מוסר גבוה, לידיד הנאמן". בן־גוריון גילה עד כמה היחסים ביניהם היו עמוקים כשהחליט, בצעד יוצא דופן, להשתתף בהלוויית אדנאואר ב־1967. זו הייתה הפעם הראשונה שראש ממשלה ישראלי – מכהן או לשעבר – דרך על אדמת גרמניה, ובכך שבר טאבו ציבורי עצום.
"ידידות נוצרת מהרמוניה של אמונות הדדיות ומהאמון שמתפתח", אמר אדנאואר בראיון ב־1966. אולי זו הסיבה שהיחסים בין גרמניה לישראל לעולם לא יהיו "נורמליים" – אבל הם חזקים. השילוב בין תפיסותיהם החברתיות והדמוקרטיות של אדנאואר ובן-גוריון, לבין האמון ההדדי שנבנה ביניהם, היה תנאי הכרחי להיווצרותם של יחסים מיוחדים אלה. לא במקרה פתחה אנגלה מרקל את ביקורה ההיסטורי בישראל ב־2008 דווקא בשדה בוקר – מחווה לסיפור ידידות אישי, שהפך ליסוד חשוב ביחסי שתי המדינות.
Von: Michael Borchard
The diplomatic relations between Germany and Israel, which were officially established in May 1965, may seem almost self-evident today — but at the time, they were considered impossible. In fact, none of this would have happened without the unlikely friendship between two leaders: Konrad Adenauer and David Ben-Gurion.
In March 1960, the two met for the first time for a personal conversation at the Waldorf Astoria Hotel in New York. It was a historic meeting: only 15 years after the Holocaust, the leader of the country responsible for the atrocity met with the leader of the country that arose in its aftermath. But beyond the symbolism, what stood out was the human warmth and chemistry between them. Both were at the peak of their political power — meeting as equals. This meeting did not come out of nowhere: it was the culmination of a process that had begun with the Reparations Agreement (Luxembourg Agreement), in which Germany committed to providing personal and national compensation to Israel. Adenauer didn’t stop at words — he ensured meticulous implementation of the agreement, and even initiated covert security cooperation with Israel, which over the years became a cornerstone of the relationship between the two nations. All of this was carried out in secrecy, mainly due to concerns about reactions from the Arab world and fears of undermining West Germany’s claim to international exclusivity over East Germany.
Behind the scenes of the New York meeting, security issues were also discussed — including the transfer of advanced weapons such as submarines, which today are an integral part of the strategic alliance between the countries. To this day, there are those who debate whether it was a moral move or a cold political calculation — but there's no doubt that both motivations played a role for Adenauer. He saw the relationship with Israel as a way to return to the international community, but also acted out of a sense of moral obligation. He grew up in an environment sympathetic to Jews, maintained close ties with Jewish people throughout his life, and as early as 1927 expressed public support for the establishment of a Jewish state. Even though he later made some less fortunate remarks — his overall attitude was positive, and Ben-Gurion recognized that.
Also deserving of mention is Ludwig Erhard — the chancellor who succeeded Adenauer, and who is often forgotten in the story. When the East German leader was invited to Cairo, Erhard came under heavy pressure to sever ties with Egypt or delay recognition of Israel. Despite opposition — including from Adenauer — he announced in March 1965 the establishment of diplomatic relations with Israel. The dire predictions of a rift with the Arab world did not come true; on the contrary — Germany strengthened its international standing, and eased fears that Israel would be sidelined in future German foreign policy.
In 1966, a year after relations were established, Adenauer himself visited Israel. At Yad Vashem, he expressed his sense of responsibility and sorrow, and then continued to a warm personal meeting with Ben-Gurion in Sde Boker. Adenauer wished the people of Israel “will always have leaders like Ben-Gurion,” and Ben-Gurion dedicated a book to him with a personal inscription: “To an exemplary statesman, a man of high morals, and a loyal friend.” Ben-Gurion demonstrated just how deep their relationship was when he made the unusual decision to attend Adenauer’s funeral in 1967. It was the first time an Israeli prime minister — sitting or former — set foot on German soil, thus breaking a major public taboo.
“Friendship arises from the harmony of shared beliefs and the trust that develops,” said Adenauer in a 1966 interview. Perhaps this is why the relationship between Germany and Israel will never be "normal" — but it is strong. The blend of Adenauer and Ben-Gurion’s democratic and social visions, alongside the mutual trust that was built between them, was a necessary condition for the emergence of these unique ties. It is no coincidence that Angela Merkel began her historic visit to Israel in 2008 in Sde Boker — a tribute to a personal friendship that became a foundational pillar of the relationship between the two nations.
Exhibition
In the 1950s, the young State of Israel needed economic aid and international legitimacy. The Federal Republic of Germany, in the wake of the Holocaust, sought reintegration into the community of nations.
David Ben-Gurion saw Germany as a strategic partner in building the state and ensuring its security. Konrad Adenauer, who had himself been persecuted by the Nazi regime, was also driven by moral convictions in his policy of rapprochement with Israel and the Jewish people.
Even before the establishment of official diplomatic relations in 1965 by their successors, the two statesmen laid the foundations for an extraordinary partnership, which developed step by step on the basis of courage, mutual trust, and a forward-looking perspective.
This exhibition, marking 60 years of relations between the two countries, offers a dual perspective – Israeli and German – and sheds light on a courageous policy that made an early choice to bridge a historical chasm that had seemed insurmountable.
David Ben-Gurion was born as David Joseph Grün in Płońsk, Poland (then under Russian rule). He was the son of Scheindel and Avigdor Grün, a member of the “Hovevei Zion” movement. The family had five children – three sons and two daughters.
Ben-Gurion was a prominent representative of the Second Aliyah. He was a leader of the labor movement and a member of the Poalei Zion and Ahdut HaAvoda parties. He became the second Secretary General of the Histadrut (General Federation of Labor) and the first chairman of the Mapai party. As Israel’s first Prime Minister and Minister of Defense (except during the years 1953–1955), Ben-Gurion led the country until 1963. He was largely responsible for shaping the state’s democratic character, defining relations among its diverse social groups, and building its central governmental institutions.
“Jews, as Jews, can only live in a country where there is freedom for minorities, freedom of elections, freedom of thought, freedom of movement, freedom of opposition to the government within the bounds of the law – that is, in a democratic regime... The fate of the Jewish people is tied to the fate of democracy.”
Adenauer, 1951
“Every totalitarian regime is a death potion for the Jews and the Jewish people... Even the State of Israel cannot exist under such a regime.”
Adenauer, 1951
The Reparations Agreement
In the 1952 Luxembourg Agreement, Germany committed to compensating the victims of the Holocaust. The agreement was highly controversial both in Israel and in Germany. Nevertheless, it was an unprecedented treaty and a major step toward rapprochement between Germany and the Jewish state.
“This conference has also declared that the atrocities committed by the Nazi regime against the Jewish people – in their cruelty and scope – can neither be atoned for nor offset by material compensation. No reparations – regardless of amount – can undo the annihilation of millions of Jews or the destruction of cultural values. Nonetheless, the conference of the Jewish people decided to reclaim stolen Jewish property, compensate the victims of persecution, their heirs and descendants, and to demand reparations for the reintegration of the disenfranchised – as outlined in the Israeli government’s letter of March 12, 1951.”
Ben-Gurion, 1952
“I will always remember the past – but the sources of my thinking will be directed toward the future.”
Ben-Gurion, 1965
“The German people are willing to make amends, as far as is possible, for the injustices committed in their name by a criminal regime against the Jews, now that millions of lives have been irretrievably lost. We regard this reparations effort as our duty.”
Adenauer, 1951
“The Federal Government is prepared, together with representatives of Jewry and the State of Israel – which has accepted so many homeless Jewish refugees – to find a solution to the problem of material compensation in order to pave the way for a spiritual solution to this boundless suffering.”
Adenauer, 1951
“The state must be founded and built in the hearts and souls of every inhabitant of this land, both veteran and newcomer... Tens of thousands, hundreds of thousands of Jews live here with a Diaspora past, a Diaspora mentality, Diaspora habits – they must be educated into a state-conscious people, responsible for its fate, a people that is its own master – in other words, a people that demands of itself.”
Ben-Gurion, 1951
In the mid-1950s, during a period of food shortages in Israel, Prime Minister Ben-Gurion initiated the production of “Ptitim” – a cheap, wheat-based, local substitute for rice, tailored to the dietary habits of Jewish immigrants from the Middle East, for whom rice was a staple food.
These short, rice-shaped noodles became a basic food product and later a symbol of Israeli ingenuity. Beyond being an immediate solution, they reflected Ben-Gurion’s vision of economic independence, local production, and adaptability.
“The Federal Government is prepared, together with representatives of Jewry and the State of Israel – which has accepted so many homeless Jewish refugees – to find a solution to the problem of material compensation in order to pave the way for a spiritual solution to this boundless suffering.”
David Ben-Gurion, 1951
“I wish for the people of Israel (...) that it always has leaders like Ben-Gurion – recognized, respected, and admired throughout the world.” Konrad Adenauer, 1966
Konrad Adenauer, 1966
“One must know the past, one must also think about the past, if one truly wants to shape tomorrow well and enduringly.”
Konrad Adenauer, 1952
“Few people have done as much for world peace as Dr. Adenauer.”
Ben-Gurion, 1966
During World War I, Konrad Adenauer served as Deputy Mayor of Cologne. Early on, he recognized the looming supply crisis for civilians. To counteract the shortage, he worked with local bakers to develop “Cologne Bread” – made from alternative grains such as barley, rice, and corn, and from bran not subject to requisition. This innovative solution helped maintain short-term stability in the city. The patent, registered in Adenauer’s name, is preserved today in the archive of the Federal Chancellor Adenauer House Foundation in Rhöndorf.
“The path to rapprochement is difficult for both sides: for us, due to the monstrosities burdening our past; for the Israelis, due to the boundless suffering endured by the Jewish people. But life goes on. To face the future, one must look forward and not be paralyzed by the spell of the past.”
Konrad Adenauer, 1953
Eight years after the Reparations Agreement was signed, David Ben-Gurion and Konrad Adenauer met for the first time on March 12, 1960, at the Waldorf Astoria Hotel in New York. Out of respect for Adenauer’s age, Ben-Gurion chose to come to him: “He is the elder.” The meeting attracted significant media attention. Ben-Gurion requested a $500 million loan to help build the State of Israel. “You cannot undo what Hitler did,” he said, “but you can help us build the state.” Three years later, Ben-Gurion praised “Adenauer’s greatness” in an article in the Jerusalem Post – a sign of the bond that had developed.
“Anyone concerned about Israel’s future must strengthen the friendship with Germany (because friendship cannot be one-sided), and the future must define our relationship – for we will live and fight for our existence in the future. The past is gone – we cannot change or correct it, and our behavior will not alter it – but we are certainly capable of losing the future.”
Ben-Gurion, 1966
“Adenauer was the first among the leaders of the German people who dared, after the Nazi defeat, to extend a hand to the Jewish people – a people that had suffered terrible destruction and immeasurable suffering under Hitler’s rule. When I first met him in New York, I was deeply impressed by his sincerity, honesty, and inner strength. I saw in him not only a great German figure, but also a visionary committed to a better future – for Germany, for Europe, and for world peace. We all hope his successors will continue this path. For me, Adenauer was a man guided by a profound commitment to justice and peace for all peoples of the world.”
First Chancellor of the Federal Republic of Germany. Born Konrad Hermann Joseph Adenauer in Cologne, Germany, he was the son of Helen and Johann, a clerk at the local appellate court. He had two brothers and two sisters.
Adenauer began his political career in his native Cologne, serving as Mayor from 1917 to 1933. In 1927, he expressed strong sympathy for the idea of a Jewish state and joined a pro-Zionist group. He opposed the Nazi regime and was dismissed from office. After the war, he emerged as a leading figure in postwar Germany. As Chancellor, he led Germany into NATO and was among the founding fathers of the European Economic Community – the precursor of today’s European Union.
“As Christians, we want to restore respect for humanity regardless of religious, racial, or ethnic affiliation. In this spirit of tolerance, we regard our Jewish compatriots as full and equal citizens. We wish for them to take part – with equal rights and responsibilities – in the intellectual, political, and social rebuilding of our country. We cannot and will not do without their contribution.”
1949
Seit der Aufnahme diplomatischer Beziehungen im Jahr 1965 haben Deutschland und Israel enge Verbindungen etabliert.
Since the establishment of diplomatic relations in 1965, Germany and Israel have forged close ties:
מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בשנת 1965, גרמניה וישראל טיפחו קשרים הדוקים:
ניצור איתך קשר בהקדם